חידושי רמב"ן על קידושין ע״ג

מהדורה: חדושי הרמב״ן, ירושלים תרפ״ט

« חידושי רמב"ן על קידושין ע״א ע״א חידושי רמב"ן על קידושין ע״ד ע״א »

1 קידושין פתח ↗

אֵלּוּ הֵן: שְׁתוּקִי – כֹּל שֶׁמַּכִּיר. אָמַר רָבָא: דְּבַר תּוֹרָה שְׁתוּקִי כָּשֵׁר. מַאי טַעְמָא – רוֹב כְּשֵׁרִים אֶצְלָהּ, וּמִיעוּט פְּסוּלִין אֶצְלָהּ.

2 קידושין פתח ↗

נֶאֱמָן בַּעַל מִקָּח לוֹמַר: לָזֶה מָכַרְתִּי, וְלָזֶה אֵין מָכַרְתִּי. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים – בִּזְמַן שֶׁמִּקָּחוֹ בְּיָדוֹ, אֲבָל אֵין מִקָּחוֹ בְּיָדוֹ – אֵינוֹ נֶאֱמָן.

1 הא דאמרינן דבר תורה שתוקי כשר מאי טעמא דרוב כשרים אצלה. משום דרובא דעלמ' כשרים ודאמרינן מאי אמרת דלמא אזלא איהי לגבייהו הוה ליה קבוע והתורה אמרה לא יבוא ממזר לרווחא דמלתא כלומר אפי' תחוש לזה יותר מן הדין ותאמר בודאי לא בא אצלה כשר מגזירת הכתוב אבל בדין הוא דמשום רובא כשר שכיון שהלך הוא אצלה יש בה רוב ואם היא באה אצלו מחצה על מחצה הרי יש בה רוב להכשיר ואם תאמר אי הכי למה לי קרא להתיר שתוקי בקהל לישתוק מיניה ואנא ידענא איכא למימר כי איצטריך קרא היכא דחזינא שהלכה היא אצל אחד לסתר או לחורכה ונתעברה אי נמי לעיר שהיא מחצה על מחצה ודלתותיה נעולות אי נמי לאסופי וכי אמרינן שתוקי לאו דוקא אלא שהוא בכלל:

2 בד"א בזמן שמקחו בידו. פי' לפי שהוא יכול לומר לא מכרתי. מעולם ואפילו היו שם עדים שנתנו לו דמים יכול הוא לחזור בו ואעפ"י שהוא מקבל מי שפרע מכל מקום עיקר המקח משלו הוא וכיון שכן יכול לומר לזה מכרתי ולזה לא מכרתי:

« חידושי רמב"ן על קידושין ע״א ע״א חידושי רמב"ן על קידושין ע״ד ע״א »